חרמון נ' איזוטסט בע"מ

פסק דין

התובע הגיש תביעה על סך 31,500 ₪ אשר עניינה ביטול עסקה שנעשתה בין הצדדים והשבת הסך 580 ₪ אשר שולם במסגרתה לנתבעת. כן תובע התובע במסגרת התביעה פיצוי בסך 30,950 ₪ בגין עגמת נפש ונזקים נוספים אשר לפי הנטען נגרמו לו כתוצאה מן העניין.

התובע בנה בית פרטי ונזקק לבדיקות ליווי לאורך הבנייה על פי תקן נדרש. הנתבעת הינה חברה פרטית המספקת שירותי בקרת איכות בענף הבנייה והתשתית.

ביום 11.10.12 חתם התובע על הסכם התקשרות עם הנתבעת לשם ביצוע הבדיקות הנדרשות לאורך הבניה. התובע שילם סך של 4,400 ₪ כולל מע"מ באמצעות כרטיס האשראי בארבעה תשלומים.

לטענת התובע, במעמד החתימה שאל את נציג הנתבעת על אף שאין בחובתו היה לשאול שכן לטענתו תקנות חוק הגנת הצרכן (ביטול עסקה) התשע"א – 2010 חלות במקרה דנן, האם זכאי הוא לבטל ההסכם במידה ויחפוץ בכך, נציג הנתבעת השיב כי תוך 14 יום מיום החתימה על ההסכם זכאי יהא התובע באם יחפוץ בביטול ההסכם לקבל בחזרה את כל הסכום ששילם.

ביום 18.10.12, שבוע ימים ממועד החתימה על הסכם ההתקשרות, פנה התובע לנציג הנתבעת מר עירן חרבי, והודיע לו כי הוא חפץ הוא בביטול ההסכם. נציג הנתבעת קיבל הודעת הביטול והודיע כי התובע יקבל כל הסכום ששילם חזרה, וביקש כי התובע ישלח את הודעת הביטול באמצעות דואר אלקטרוני. התובע פעל על פי בקשתו של נציג הנתבעת ואף הגדיל לעשות ושלח הודעת הביטול גם לגב' מיכל העובדת במחלקת השיווק. התובע ציין כי למעט החתימה על ההסכם ההתקשרות, ביום ביטול ההסכם על ידו, טרם בוצעה פעולה כלשהי על ידי הנתבעת.

בנוסף טוען התובע כי מאותה עת ועד ליום הגשת התביעה ,כל שעשתה הנתבעת הוא ביטול החיובים העתידיים בכרטיס האשראי ברם, היא לא השיבה לנתבע את מלוא התשלום הראשון ששילם באמצעות כרטיס האשראי בסך 1,100 ₪.

עוד טוען התובע כי מעבר לנזק הכספי שנגרם לו ועוגמת הנפש, נאלץ הוא לדחות התקשרות אל מול חברה אחרת לביצוע הבדיקות הנדרשות . דחייה זו גרמה לתובע לטענתו לדחייה בלוח הזמנים לביצוע הבניה ולנזקים נוספים.

התובע צירף לכתב התביעה, את הדף הראשון להסכם בין הצדדים שעליו חתום, חשבונית מס ואת הודעות הביטול ששלח לנציגי הנתבעת.

הנתבעת טוענת כי ביום 18.10.12 הודיע התובע כי ברצונו לבטל ההתקשרות מולה. לפיכך, ביום 29.10.12 הודיעה היא לחברת האשראי על ביטול העסקה וביקשה מחב' האשראי לא לגבות מהתובע את הסך של 3,300 ₪ שנותרו לתשלום. הנתבעת ציינה אף כי על התובע היה לבצע מספר פעולות נוספות על פי הסכם ההתקשרות בגין הביטול, המופיעות בסעיפים 13.א., 13.ב., ו-13.ג. להסכם, אולם הוא לא ביצע אותן.

לטענת הנתבעת ,התובע צירף לכתב התביעה את העמוד הראשון מתוך שני העמודים של ההסכם.

הנתבעת מוסיפה לטעון כי מעולם לא התחייבה בפני התובע להחזיר לו כל הסכום אותו שילם וכי על פי הסכם ההתקשרות בין הצדדים, בסעיף 13.ד. נראה כי ביטולו של ההסכם מחייב התובע בתשלום הסך של 500 ₪ בתוספת מע"מ ,קרי 580 ₪ . לאור האמור לעיל, על הנתבעת היה להשיב לתובע סך של 520 ₪.

עקב טעות משרדית, הנתבעת לא השיבה לתובע הסך האמור, אך עם קבלת כתב התביעה, נוכח גילוי הטעות המשרדית שיגרה הנתבעת לתובע שיק על סך 520 ₪. לטענת הנתבעת תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה)-התשע"א 2010 אינן חלות במקרה דנן.

הנתבעת צירפה לכתב הגנתה את הסכם ההתקשרות בין הצדדים וצילום השיק על סך 520 ₪ אשר נשלח לתובע.

בדיון העידו התובע בעצמו, ומטעם הנתבעת העיד מר גלעד גורי המכהן כמשנה למנכ"ל אצל הנתבעת.

התובע העיד כי לאחר הגשת כתב התביעה השיבה לו הנתבעת סך של 520 ₪. יתרה מכל טוען הוא כי כתוצאה מכך שהנתבעת לא השיבה לו את מלוא כספו עוכבה הבניה.

עוד טוען התובע כי בהתאם לסעיף 14ו' לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981 ובהתאם לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) תשע"א – 2010, זכאי היה לבטל את העסקה בהודעה עד 14 ימים מיום החתימה על ההסכם וכי עשה כן בתוך המועד האמור.

עיון בתקנות חוק הגנת הצרכן (ביטול עסקה) תשע"א – 2010 ובתוספת לתקנות מלמד כי על ענייננו לא חלות תקנות ביטול עסקה האמורות לעיל. בתוספת לתקנות מנויים הפריטים עליהם יחולו תקנות חוק הגנת הצרכן (ביטול עסקה) תשע"א – 2010, התוספת לתקנות כלל לא מתייחסת למתן שירות מסוג השירותים שהנתבעת מספקת ואי לכך במקרה דנן לא חלות התקנות לחוק הגנת הצרכן (ביטול עסקה) תשע"א – 2010.

במקרה דנן בין הצדדים נחתם הסכם בכתב. בתנאי ההסכם בס' 13.ד. נכתב כי:

"ביטול ההסכם מכל סיבה שהיא יחייב את הלקוח בתשלום של 500 ₪ בצירוף מע"מ, ללא תלות בסכום ההסכם".